"ויעקב הלך לדרכו ויפגעו בו מלאכי אלוקים. ויאמר יעקב כאשר ראם מחנה אלוקים זה ויקרא שם המקום ההוא מחנים"
יש שנהגו להוסיף פסוקים בסוף תפילת הדרך ובין היתר יש שנהגו לומר שני פסוקים הנ"ל.
מה עניין מנהג זה ומדוע שני פסוקים אלו דווקא?
במשנה באבות ג', ד': "רבי חנניא בן חכינאי אומר: הנעור בלילה, והמהלך בדרך יחידי, ומפנה ליבו לבטלה - הרי זה מתחייב בנפשו" ומבאר רש"י שאילו היה עוסק בדברי תורה - הייתה תורתו משמרתו (בדרך).
נראה כי זהו המקור למנהג אמירת הפסוקים - בבחינת עיסוק בדברי תורה בזמן שאדם יוצא לדרך וכן הביא המשנה ברורה (שו"ע או"ח סימן קי' סק"כ)
פסוקים אלה מתארים רגע שיא בחזרתו של יעקב ארצה. יעקב יצא מבית הוריו לפני עשרים שנה ועתה הוא חוזר. אותם מלאכים שנאלצו להיפרד ממנו בהליכתו, "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו", המתינו בסבלנות רבה ובציפייה גדולה מתי ישוב. עתה כששב ומרחוק רואה יעקב את המלאכים עומדים על גבולה של ארץ ישראל כדי לקבל את פניו - הוא זועק משמחה "מחנה אלוקים זה!!"
פסוקים אלו מלמדים אותנו כי תנאי לחזרה בטוחה היא יציאה בטוחה. אם כשאתה הולך לדרך לנגד עיניך "והנה ה' ניצב עליו" (כפי שמופיע בחלום) אזי בחזרתך מלאכים ימתינו לך. חשוב מאוד שכשיוצאים לדרך באשר היא, דרך חדשה בחיים, דרך כפשוטו וכיו"ב - מה המטרה והאם אתה לוקח את הקב"ה איתך. אם התשובה חיובית - ברכה תראה בעמלך.
השבת אנו מציינים את שבת הארגון של בני עקיבא. כשם שבפרט אנו נדרשים לכך גם כתנועה אנו נקראים לדבק ולהפיץ שם שמיים ובעז"ה לזכות לכל מילי דמיטב.
ברכות לתלמידנו חניכי התנועה ליום חגם.
בב"ח לתו"ע,
ה' עמכם!
אריאל רוקח