"ויקרא יעקב אל בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר יקרא אתכם באחרית הימים הקבצו ושמעו בני יעקב.." ובסוף חותמת התורה "כל אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אותם".
היכן הברכות המדוברות? מחד הפתיחה מעידה על חזון אחרית הימים ומאידך החיתום מדבר על ברכות לכל אחד מהבנים. עוד קשה שכן בתוכן הדברים של יעקב אין אזכור לשורש ב.ר.ך למעט ביחס ליוסף ויתירה מזו אצל חלק מהבנים הדברים נשמעים ההפך הגמור מברכה ("שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם...ארור אפם כי עז.." ועוד).
ניתן להבין את המושג ברכה בשני אפנים:
1. שפע מעבר למה שיש לאדם לפני הברכה
2. חשיפת הפוטנציאל מהכוח אל הפועל. הברכה מאפשרת את מימוש הכוח ויישומו.
דרך כלל אנו נוטים לפרש ברכה כהבנה הראשונה. אנו פונים אל צדיקים, רבנים ובעלי השפעה ומבקשים ברכה, מבחינתנו זו פניה לבקש משהו מחוץ ומעבר למה שיש לנו.
יעקב בברכותיו מחדד את ההבנה השניה. הברכה אינה מחוץ לאדם. היא עמוק בתוכו. היא נמצאת בו מיום בריאתו. יעקב מבקש לחדד את אופיו, אישיותו וכוחו הייחודי של כל אחד מהבנים. אדרבה הוא מבקש לברך כל אחד במה שמתאים לו ונמצא גנוז בתוכו.
השפת אמת על הפרשה מבאר כי: "כשנמשכין באמת אחר נקודה פנימיות מהנשמה אז יש תוספות ברכה אל אותה נקודה" דווקא מי שמודע לעצמו ולאישיותו ופועל מתוך הכוחות שהקב"ה נתן לו זוכה לברכה ולהעצמה של מה שיש בו עצמו.
ישנו פסוק במשלי (ה', טו'): "שְׁתֵה־מַיִם מִבּוֹרֶךָ וְנזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ" בור מים יש בו אמנם מים, אך הם לא לגמרי עצמיים, הם מגיעים מבחוץ ממים שנאספו פנימה. אולם אדם שיתבונן פנימה אל בורו, לא מתוך קנאה וחיקוי האחר יזכה גם לבאר. זו האחרונה כבר לגמרי עצמית. מי הבאר באים מעומק אישי.
יעקב פותח את הברכות בכותרת המכריזה על אחרית הימים, הוא מבקש לומר כי הגאולה השלימה תבוא דווקא כשכל אחד יהיה הוא עצמו ולא האחר.
מצינו בחז"ל ברכות הניתנות כהשפעת שפע לאדם ולא רק העצמת הכוח האישי (יעויין מסכת מועד קטן ט:' ועוד). יש לבאר כי גם שפע חיצוני נמדד לפי מעשיו של האדם. זאת אומרת אם האדם משכיל לנתב את השפע ולהעצים את אישיותו וכישוריו להגדיל ולקדש שם שמיים בעולם אזי שני מושגי הברכה משלימים זה את זה.
שבת שלום