"ויהי אחר הדברים האלה חטאו משקה מלך מצרים והאפה...ויתן אותם במשמר בית שר הטבחים אל בית הסוהר...ויחלמו חלום שניהם איש חלומו בלילה אחד... ויבא אליהם יוסף בבוקר וירא אותם והנם זועפים וישאל את סריסי פרעה אשר איתו במשמר בית אדניו לאמר מדוע פניכם רעים היום"
"ויאמרו אליו חלום חלמנו ופותר אין אותו ויאמר אליהם יוסף הלוא לאלוקים פתרונים ספרו נא לי"
שני הסריסים טרודים. דעתם אינה מיושבת, יש להם סיבה. חידה אישית לא פתורה. כשיוסף מתענין הוא עושה זאת ממקום רגיש ואמיתי הוא מטה אוזנו להקשיב והם מצדם מנדבים את המידע. ואכן הוא מסייע להם לפתור את הטרדה.
הגמרא בברכות (ה:') מלמדת "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים", כשם שאסיר זקוק למישהו מבחוץ שיפתח את מאסריו על מנת שיוכל לצאת מכלאו, כך גם מבחינה נפשית, אדם זקוק לאחר שיקשיב ובעצם ההקשבה מסייע לחבירו לצאת מה"שבי" מהקושי הנפשי.
רגישותו ונכונותו של יוסף להקשיב היא לבד מסייעת לעצם ההתמודדות עם הטרדה.
הגמרא במסכת יומא (עה.') מצטטת את הפסוק במשלי "דאגה בלב איש ישחנה" ושם נחלקו החכמים בביאור הפסוק אם על הדואג להשיח את הדאגה לאדם אחר או להסיח אותה מדעתו.
יוסף מלמד אותנו את כוח השיחה. את העוצמה הטמונה בשיתוף עם האחר. כמובן שהמקשיב מגיע עם נכונות והקשבה כשל יוסף אכן השיחה מסייעת.
לא בכדי למדונו חז"ל במסכת אבות (פרק א' משנה ו') "וקנה לך חבר" – כמה צריכים אנו להשקיע בחבר טוב שיהיה נכון להקשיב לנו ושנהיה אנחנו נכונים להקשיב לו.
שבת שלום,