פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים. התחילו הן בוכין ור"ע מצחק. אמרו לו מפני מה אתה מצחק? אמר להם מפני מה אתם בוכים? אמרו לו מקום שכתוב בו (במדבר א, נא) 'והזר הקרב יומת' ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה?! אמר להן לכך אני מצחק דכתיב (ישעיהו ח, ב) 'ואעידה לי עדים נאמנים את אוריה הכהן ואת זכריה בן יברכיהו' וכי מה ענין אוריה אצל זכריה אוריה במקדש ראשון וזכריה במקדש שני? אלא תלה הכתוב נבואתו של זכריה בנבואתו של אוריה באוריה כתיב (מיכה ג, יב)'לכן בגללכם ציון שדה תחרש' [וגו'] בזכריה כתיב(זכריה ח, ד) 'עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם' עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת. בלשון הזה אמרו לו: עקיבא ניחמתנו עקיבא ניחמתנו:(מסכת מכות כד:')
חכמי ישראל רואים תמונה עגומה. שועל יוצא מקודש הקודשים, ממקום בו רק כהן גדול נכנס וגם הוא פעם אחת בשנה.
הם בוכים, מצטערים, כואבים את האובדן ההיסטורי, את צער הזכרון המתוק.
ר' עקיבא צוחק, הוא שמח, הוא רואה את העתיד הוורוד מתקרב בצעדי ענק. הוא לא נעצר בעבר. הוא מאמין בהבטחת ה' לעתיד הטומן בחובו את הטוב המוחלט. חבריו שומעים ומשתכנעים...
תפקידנו כמחנכים להיות תלמידיו הנאמנים של רי עקיבא ובכל מצב לראות את האפשרות לטוב.
חכמי ישראל רואים תמונה עגומה. שועל יוצא מקודש הקודשים, ממקום בו רק כהן גדול נכנס וגם הוא פעם אחת בשנה.
הם בוכים, מצטערים, כואבים את האובדן ההיסטורי, את צער הזכרון המתוק.
ר' עקיבא צוחק, הוא שמח, הוא רואה את העתיד הוורוד מתקרב בצעדי ענק. הוא לא נעצר בעבר. הוא מאמין בהבטחת ה' לעתיד הטומן בחובו את הטוב המוחלט. חבריו שומעים ומשתכנעים...
תפקידנו כמחנכים להיות תלמידיו הנאמנים של רי עקיבא ובכל מצב לראות את האפשרות לטוב.
בבניין ירושלים ננוחם.
שבת שלום.
שבת שלום.