ט' באב – "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" וכל השמח בשמחתה יודע על מה להתאבל - הרב אריאל רוקח

משך אלפיים שנה עמנו התאבל, על סבל בניו ובנותיו, על צר ומצוק, על דוחק הפרנסה, דלות ועוני, על רדיפות, שמד וגזרות אכזריות של כל צר ומציק – משך אלפיים שנה עמנו התאבל על ירושלים השוממה מאין יושב והבזויה.

על גב אבלות הדורות הקודמים אנחנו זוכים, זוכים לחיות עצמאות, לראות בניה יהודית, להמצא בכלכלה פורחת, לחזות בארץ ישראל המחבקת בניה ונותנת פריה בעין יפה, לעמוד על זכות קיומנו עם צבא יהודי ושלטון עברי – זוכים לראות בשמחת ירושלים ההולכת ונבנית, ההולכת ומתקשטת אל מול בנים השבים לגבולם.

דורנו זוכה למבוכה בה עמדו חבריו של ר' עקיבא נוכח צחוקו[1] אל מול קודש הקודשים שעה ששועל יוצא ממקומו. אלא שבניגוד לר' עקיבא הצוחק אל מול תודעת הנבואה של "עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים" הרי שאנחנו עומדים נוכח התגשמותה של הנבואה ועינינו רואות כי זקנים וזקנות, צעירים וצעירות יושבים וחיים את חייהם ובונים את ביתם בירושלים הרי ששומא עלינו לצחוק צחוק יתר מצחוקו של ר' עקיבא.

חז"ל קשרו את שמחת בניין ירושלים באבלות עליה, נראה כי הקשר הדדי – כשם שכל במתאבל זוכה לראות בבניינה הרי שכל השמח בבניינה יודע היטב על מה עדיין יש להתאבל. יש ואנו מתקשים להגדיר לעצמנו על מה אנו מתאבלים והרי באמת ב"ה כ"כ טוב לנו. אולם היא הנותנת מתוך שמחת בניין ירושלים נקראים אנו ללמוד על החסר. על הצורך לחדד את הטוב, על חשיבות דרישת אלוקות, קדושה ושלימות. אבלות ושמחה משמשות בערבוביה, הליכה שפופה לצד התבוננות זקופה, הכרת הטוב לבורא עולם על שזיכנו לשוב אל עיר הקודש ולבנותה תוך הטיית אוזן ולב למשימות והאתגרים הקיימים למען תקן עולם וירושלים במלכות ש-די.

דומני כי ביטוי הלכתי למתח הנ"ל – מבלי להיכנס לפרטיו ונוסחיו[2] – נמצא אצל פוסקי דורנו שנשאלו האם יש מקום לשנות את נוסח ברכת 'נחם' שבתפילת עמידה של ט' באב.

מחד, הרה"ג שלמה גורן זצ"ל ששינה את נוסח ברכת נחם והציע נוסח אחר ומאידך הרה"ג עובדיה יוסף שליט"א שהורה כי אין לשנות.

בין שתי הוראות אלה נמצאים הממצעים. ר' חיים דוד הלוי זצ"ל ויבדל"א הרה"ג אהרון ליכטנשטיין שליט"א, מציעים כי צריך להיות ערים ומכירים בבניינה של ירושלים ועל כן ראוי שהנוסח הישן יתעדן בתיאוריו אך עם זאת לא באופן רדיקלי כהצעתו של הרב גורן.

ולוואי ונזכה לחיות ולהפנים מתח זה שבין חורבן לבניין, ולראות נכוחה את שני הצדדים ובעז"ה לראות בבניינה השלם של עיר קודשנו והמקדש

[1] בבלי, מכות דף כד:'

[2] לעיון בברכת 'נחם' ולדעות ההלכתיות יעויין תחומין כרך כא, מאמרה של יעל לוין כ"ץ. וכן שו"ת 'יחוה דעת' ח"א סימן מג'.