מידי שנה אנו עוברים טלטלה נפשית במעבר הקשה שמיום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל אל יום העצמאות.
ימים בהם אנו עוצרים ממרוץ החיים, מתייחדים עם בני עמנו שנשחטו, עם יקירנו שנפלו על הגנת עמנו ומולדתנו ובאחת עוברים מעבר חד ליום חגיגי מלא שמחה - יום עצמאותנו.
למעשה בעיון מעמיק, עוצמת שמחת יום העצמאות, גדולתו וקדושתו נעוצות ביומיים אלה שקדמו לו. זכרון החורבן, השכול והנופלים, דוקא מתוכם אנו עומדים ומכירים טובה ותודה לבורא עולם על עצמאותונו. על שלטון יהודי בארץ ישראל.
דומה הדבר לליל הסדר המתחיל בגנות ומסיים בשבח. הכרת הגנות, העבדות, השפלות, מסייעות להפנים ולהכיר בגדולת הגאולה, החופש, העצמאות.
ישנו מדרש מבהיל המבטא היטב מסר זה:
" 'יענך ה' ביום צרה' (תהילים כ', ב') משל לאב ובן שהיו מהלכים בדרך ונתיגע הבן. אמר לאביו: 'היכן היא המדינה' ? אמר לו: ' בני, סימן זה יהא בידך: אם ראית בית הקברות לפניך - הרי היא המדינה קרובה לך.. (מדרש שוחר טוב)
אנו, שופכים תחינה לבורא עולם שלא נזדקק להגדיל את שורות בית הקברות ושנזכה לגאולה השלימה ולתחיית המתים. עם זאת פינו מלא שירה והודי-ה לבורא עולם על ראשית צמיחת גאולתנו, פדות נפשנו, הזכות שאבותינו רק חלמו ודמיינו, המקום שמידי יום מצילנו ממוות לחיים - מדינת ישראל!
בעז"ה נעשה ונצליח ,
בברכת לגאולה שלימה, שבת שלום