בצפירת יום השואה הראש מושפל,
בצפירת יום הזיכרון הראש מורם, הגו זקוף,
בצפירת יום השואה אנו חשופים אל ה'סור מרע',
בצפירת יום הזיכרון אנו מאמצים את 'העשה טוב',
בצפירת יום הזיכרון לשואה אנו זוכרים "את אשר עשה לך עמלק",
בצפירת יום הזיכרון לחיילי צה"ל אנו זוכרים את מעשה גבורת חיילינו ואישיותם הזוהרת,
ביום השואה אנו זוכרים פיג'מת פסים, תלאי צהוב, כפכפי עץ,
ביום הזכרון אנו רואים מדי גאים, כומתות בגוונים ונעלי חיילים,
יום השואה מזכיר לנו תקופת נבואות חורבן "עצמות יבשות" עת היינו מפוזרים ודחויים,
יום הזכרון מזכיר חזון נביאים, מלחמת יהושע, שאול, דוד,
ביום השואה אנו זוכרים אחים יקרים שעונו, הושפלו, הורעבו היו למשל ולשנינה
ביום הזיכרון נהרגו אחינו תוך החזרת מלחמה שערה.
זכינו, בחסד הבורא יתברך, להיוולד למציאות בה מדינתנו היא עובדה קיימת, בה יהודי יכול לחיות את חייו בבטחה, מתוך גאווה במי שהינו, מתוך "עם חופשי בארצנו", מתוך יכולת לשמור תורה ומצוות ללא חשש, ללא הסתר – ביכולת לבחור להרכין את הדגל כאות הוכרה אך יום לאחר מיכן לשוב ולהניפו מלא התורן, מתוך נשיאה על חזנו את סמל הגבורה – דם המכבים, נדרשים להיות ערים ורגישים לגודל השעה בה אנו חיים, לגודל הזכות שניתנה לנו להיוולד בעת הזו דווקא.
חז"ל אומרים כי "אפילו בעל הנס אינו מכיר בניסו" (מסכת נדה לא.'), חובתנו לעצור את השגרה, לחדול לרגע קט ממרוץ היום יום. להתבונן ב"הלכה עשו שונא ליעקב" (ספרי במדבר סט') שהתגלעה במלוא אכזריותה בשואה להתעמק במידותיהם הזכות ובאישיותם של אלה שמסרו נפשם לקיים "עזרת ישראל מיד צר" (רמב"ם הלכות מלכים) במלחמות ישראל השונות, ולראות כי אלה גם אלה זכו להיות "הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן" (בבא בתרא ב:').
מתוך כך חובתנו לזעוק קול רם ונשא, ולהודות לבורא עולם ברוך הוא בפה מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע, להודות ולהלל ולשבח על מדינתנו היהודית ראשית צמיחת גאולתנו ופדות נפשנו.
יהי רצון שיתן הקב"ה כח, נחמה וחיבוק איתן לאלמנות וליתומים, להורים השכולים ולמשפחותיהם "ובילע המוות לנצח ומחה ה' דמעה מעל כל פנים" ונזכה כולנו לגאולה השלימה.