השנה אנו קוראים את פרשיות תרומה ותצוה בשבועיים הסמוכים לפורים. שתי פרשיות אלו משלימות האחת את השניה. בעוד פרשת תרומה מכריזה בפתיחתה למקום הוולונטרי שבאדם, לנפש החפצה שבו, המתנדבת התורמת המעניקה מרוחו הטובה, הרי שפרשת תצוה הופכת את האוירה למשהו מחייב, מתקפת את העשיה לצו, לחובה נטולת מעוף, כריזמה או מחשבה אישית.
גם תוכן הפרשיות משלים אוירה זו. פרשת תרומה עוסקת בכלים, במסגרת, באוירה הססגונית המלהיבה, הראשית של הקמת המשכן – או אז האדם מוצא עצמו רתום ומוכן לתרום. פרשת תצוה עוברת מהכלים אל התוך, אל הפעלת הכלים – הדלקת המנורה, בגדי הכהנים העובדים במקדש, קורבן המילואים והקטורת.
פעמים הרבה אנו מוצאים עצמנו עם כוונות טובות, עם רצון כנה לעשייה חיובית, אנו אפילו מצהירים בינינו לבין עצמנו ובינינו לסביבתנו (נשותינו, ילדינו, חברינו ושכנינו) למוכנות רצינית לעשות טוב, להתקדם בקיום תורה ומצוות, לקבוע עיתים לתורה, לשפר את הרגלי הבריאות והתזונה שלנו, לחזק את הקשר עם ילדינו, לטפח טת הגינה ועוד... דא עקא שלא פעם בין הצהרת הכוונות ליישום ישנה נפילה. שגרת יום יום ואפרוריות העשיה לא פעם בולמות עד כדי עוצרות אותנו מכוונותינו הרציניות. הדחוף דוחה את החשוב ומוצאים את עצמנחו בסחרור עצמי ובתסכול מאי עמידה בכוונותינו.
מתח זה שבין כוונותינו הרציניות למעשינו שבפועל מלוונו מיום עומדנו על דעתנו.
תורתנו מחנכת אותנו כיצד ליישב מתח זה, התנדבות לצד מחויבות. 'תרומה' לצד 'ציווי' כבר בפתיחת תצוה עוסקת התורה במצוה יום יומית – העלאת הנרות, עליה השתבח אהרון "להגיד שבחו שלא שינה" שהיה מיטיב את הנרות יום יום באותה התלהבות ראשונית.
גם בפורים רואים חז"ל מהלך דומה ביחס לקבלת התורה:
" 'ויתיצבו בתחתית ההר ' אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה עליהם הקב"ה הר כגיגית ואמר להם: 'אם אתם מקבלים את התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם' ... אמר רבא אף על פי כן הדור קבלוה בימי אחשוורוש " (שבת פח'.)
פורים מהווה השלמה לקבלת התורה. אם מעמד הר סיני היה אירוע מחייב, כופה, מצוה, הרי שפורים מהווה השלמה וולונטרית, קבלת התורה מרצון – 'הדור קיבלוה בימי אחשורוש'. וכדברי האדמו"ר מסלונים: "בפורים היתה בחינת קבלת התורה ברצון שהיא מדריגה עוד יותר גדולה משל קבלת התורה."
פורים זו הזדמנות נדירה של פעם בשנה לתקף את כל בקשותינו שכן לימדונו חז"ל ביחס לצדקה בפורים כי "כל הפושט יד נותנים לו" ומבאר האדמו"ר מסלונים כי קביעה זו נכונה לכל אחד וכל מי שמבקש מהקב"ה בפורים "ופושט ידו" לפני הקב"ה – הרי שהקב"ה נותן לו! ("ויאמר המלך לאסתר במשתה היין מה שאלתך וינתן לך ומה בקשתך ותעש"!)
הצעות מעשיות
1. להמשיך ולהצהיר בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין חברנו ובינינו לבין בוראנו על כוונות טובות ומעשים טובים.
2. תיקוף – לחייב את עצמנו ליישום הכוונות ע"י התחייבות באוזני אדם קרוב שיזכיר לנו ללא משוא פנים.
3. לנצל את פורים ו"לפשוט יד" לפני בורא עולם ולבקש.
פורים שמח!