בהדלקת הנרות אנחנו מבטאים את גודל הנס. נס ניצחון המעטים על רבים, החלשים על חזקים, הטהורים על טמאים, הצדיקים על רשעים.
אבל למה דווקא בנר? מדוע לא מבטאים את הנס באמירת הלל?
ועוד - הרמב"ם בפתיחה להלכות חנוכה מציין כי עיקר הנס הוא בכלל ש"חזרה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה" ושוב מתחדדת שאלתנו למה קיום המצווה דווקא בנר?
ישנם רגעים שהם כה גדולים שהמילים דלות מהכיל, שהביטוי הוורבלי מצמצם ומקטין שהנסיון לספר ולתאר פוגם בעוצמת הארוע.
נס חנוכה הוא ארוע כזה. ארוע שכל נסיון כתוב מקטין את מה שבאמת התרחש. מעם רדוף, שחוט, אנוס, דל, מסכן, מפולג וחבוט שסיכויי שרידותו מתחת לאפסיים, ופתאום מעטים, חולמניים - ואולי קצת הזויים שבו - קמים מנערים יאושם והופכים סיכון לסיכוי.
ציון מאורע שכזה במעשה סמלי מהווה אתגר גדול.
קביעת חז"ל לציינו בהדלקת נר מבטאת עומק גדול. האש אינה פיזית ואינה רוחנית - היא שניהם גם יחד - במעשה הקטן הסמלי של הדלקת נר, אנחנו מתחברים אל הנצחי, האלוקי, אל מעל הטבע - אל עומק ההבנה שלא כח, לא כסף ולא שלטון מכריעים וקובעים את המציאות - אלא החיבור אל הקב"ה.
חנוכה שמח