עניינה של התרומה שילוב בין הנתינה, ההתנדבות, הוולונטרי שבאדם לבין הקיבוע, החיוב. פרשת תרומה נותנת לאדם את היכולת להתנדב למטרה נעלה. לחנך את האדם להעניק וממילא גם לבנות את עצמו.
ספר החינוך מבאר שבפרשת תרומה יש שתי מצוות עשה ולאו אחד. מצוות בניין בית הבחירה , מצוות סידור לחם הפנים ואיסור הסרת בדי הארון .
במצוות בניין בית הבחירה, חורג ממנהגו, ומבאר באריכות את חשיבותה הכללית של מצוה זו.
בביאורו למצוה זו ("שורשי המצוה") מחדד שלושה יסודות בעבודת המידות והאישיות של האדם:
1) אחרי המעשים נמשכים הלבבות
2) התפעלות
3) התמדה
אריכות הפרשיות – תרומה ותצווה – בפירוט עניין המקדש והנהגותיו, כלי המקדש, בגדי הכהנים ועוד. כן מצינו פרטים ופרטי פרטים במסכתות מסדר קדשים כיצד נהגו ביהמ"ק ועד כמה היו צריכים להקפיד הכהנים והלויים במעשיהם, במחשבותיהם ובנקיון מקום המקדש. כל זאת נוסף להתמדה היום יומית בפעולות המקדש.
"הגופות יוכשרו ע"י הפעולות וברבות הפעולות הטובות ורוב התמדן מחשבות הלב מטהרות מתלבנות מזדקקות... ועל כן ציוונו לקבוע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות בני איש ולתקן לבבם אליו בו... ומכל מקום לעולם תתרבה שם הברכה והקדושה לפי הפעולות הטובות שיעשו שם בני אדם ואז עם הפעולות הטובות יפתחו מעיינות הטוב כנגדו"
בפרשיות ובדברים אלו רואה ספר החינוך, מסר חינוכי לכל יחיד מישראל. אישיותו, מידותיו והתנהגותו של האדם מושפעת באופן ישיר ומשמעותי ממעשיו, מהאווירה אליה חשוף, מהחברה איתה גדל ומההתמדה במעשים הראויים. דבקות בדרך זו מבטיחה, לדבריו, "מעיינות" של טוב.
הגמ' במסכת ב"ב דף כא' מספרת על יהושע בן גמלא "הזכור לטוב" כיוון שתיקן שיהיו מושיבים מלמדי תינוקות בירושלים. הגמרא משבחת אותו כי "אלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל ". בהמשך מתארת הגמ' את השתלשלות הדברים לאחר תקנת יהושע בן גמלא "שהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל פלך ופלך" ( עיר ועיר ). בעלי התוס' מבארים מדוע בחר יהושע בן גמלא להתחיל דווקא בירושלים?
ומבארים: " לפי שהיה רואה (התלמיד הלומד בירושלים. א.ר.) קדושה גדולה וכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמיים וללמוד תורה... היה רואה שכולם עוסקים במלאכת שמיים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמיים ועוסק בתורה".
נמצאנו למדים שלושה יסודות משמעותיים בחינוך :
1) אווירה – חשוב לגדל את הילד באקלים ובאווירה של יראת שמיים. המסגרת בה גדל ממנה גם יושפע.
2) מעשים – גם אם לא תמיד " מתחברים " ומבינים, יש למעשה הטוב ערך חשוב . הוא מחלחל לנפשו של הילד והופך לטבעו ולחלק מאישיותו.
3) התמדה – דווקא בעולמנו המודרני המנסה לגרות את סף הרגישות והסקרנות מידי שעה ישנה חשיבות יתירה לפינה " אפרורית " למעשים שאין בהם כל חידוש או שינוי , עוצמתם בתדירותם . חינוך להתמדה הוא בעל ערך חשוב למגוון מתחומי עתידו של הילד : בפרנסה , בזוגיות בגידול ילדיו ועוד. (בדומה לכך מצינו ששיבח הקב"ה את אהרון על הדלקת המנורה שהיה מתמיד בה יום יום באותה התלהבות ראשונית)
יה"ר שנזכה לחנך עצמינו וילדנו לעשיית רצון הבורא ית'. ולבניין המקדש במהרה בימינו.