לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו איש לפי פקודיו יותן נחלתו אך בגורל יחלק את הארץ..."
אם נחלקה הארץ עפ"י אומדן אנושי של גודל השבט מדוע לקיים גורל? ואם עפ"י גורל מה אכפת גודלו של השבט הרי גם כך נעשה הדבר עפ"י ה'?
לא פעם אנו שומעים על סיפורי ירושה כואבים. כל עוד היו ההורים קיימים הייתה אהבה ואחוה, וכשהורישו ההורים רכושם לילדים הגיעו ח"ו לידי מצה ומריבה, פירוד ושנאה לא עלינו.
מלמדת אותנו התורה כי בשתי דרכים התומכות זו את זו מורישים:
עפ"י שיקול אנושי - לרב תרבה למעט תמעיט. לפי צורך אמיתי נטול רגשות. באופן שכלי קר וענייני.
סייעתא דשמיא - לדעת כי אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא נימה. רוצה לומר מה שמגיע לך זה כי הקב"ה זימן לך וכל ניסיון לקבל מה שאינו מגיע לך - לא יצלח!
גם בחינוך אנו נדרשים להפעיל שיקול דעת כפול זה:
שוויוניות לילדים צריכה להיות באהבה, בתשומת הלב ובקשב. אולם יש לדעת לתת לכל ילד את ה'מזון' לו הוא זקוק. (חשוב לשתף בשיקול זה את הילדים.)
והדבר הנוסף לשתף שם שמיים. כיום שאין נבואה והגורל אינו צווח מהי נחלתו של פלוני (עיינו ברש"י לפרשה) צריך להתפלל שה' ינחנו בדרך אמת ושיצליח דרכנו.
שבת שלום וחופשה נעימה