"ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד" - נחלקו הפרשנים בטעם איסור זה המופיע בפרשתנו.
הרמב"ן ובעל ספר החינוך ביארו כי מטרת הציווי לבקוע בנפשותינו מידת הרחמים. "שהוא לקבע בנפשותינו מדת החמלה, ולהרחיק מדת האכזריות שהיא מדה רעה" (ספר החינוך) .
היינו גם כאשר באים לשחוט בהמה מסיבה מוצדקת, כקורבן והיתר אכילה, עדיין צריכים אנו לגלות חמלה.
ציווי זה מופיע כחלק מסדרת ציוויים הנקשרים ע"י התורה לנושא הקדושה. גם ציווי הנ"ל מופיע כשארבעה פסוקים לאחר מכן נאמר: "ולא תחללו את שם קודשי ונקדשתי בתוך בני ישראל" הקדושה היא פועל יוצא של התנהגות האדם.
אור החיים הקדוש על פרשתנו טוען כי קדושה יכולה להתקיים לשרות על האדם בשני אופנים. האחד מהם - לימוד תורה.
אדם הפועל ונוהג באורח חייו על פי התורה והמצוות, לומד ועוסק בתורה מתוך יושר הרי שהוא גם מי עשוי לנהוג ולחנך עצמו באופן מוסרי, ערכי וקדוש יותר.
אשרינו מה טוב חלקנו שיש לנו אפשרות להיות 'עם קדוש'.