"אדם כי יקריב מכם קורבן לה'.." השורש העברי של קורבן - ק.ר.ב. הקורבן מגלם בתוכו שני דברים שלכאורה הפוכים זה מזה:
1) הקרבה.
2) התקרבות.
ההקרבה - הנכונות של האדם לתת מעצמו לטובת משהו או מישהו שחוצה לו, חבר, משפחה, קהילה, עם וכד'. המקום שבו "האחר" לפני "האני" האישי.
התקרבות - התקדמות אישית אל עבר האחר. האני האישי = הדומיננטי.
כאמור, לכאורה שני הפכים. בראשון המרכז הוא "האחר" ואילו בשני המרכז הוא "האני".
שני הפכים אלה תלויים זה בזה. אי אפשר להתקרב אם לא מקריבים. וכן להפך אי אפשר להקריב אם לא נוצרת קרבה.
אין זוגיות איתנה, אין קשר עם הילדים והמשפחה אם אין הקרבה. הקרבה - בעבודה, בזמן, בכסף, בסדרי העדיפויות - הקרבה יוצרת קרבה.
אדם המקריב קורבן, מביא מממונו לקב"ה. הוא לוקח מחפציו, מוותר עליהם למטרה נעלה. הקרבה זו יוצרת קרבה לה'.
הגמרא בברכות אומרת כי "תפילות כנגד קורבנות תקנום". בימינו כשלצערנו אין בית מקדש, התפילה היא המקום בו האדם מקריב לה' ומתקרב לה'. זהו ערוץ התקשורת החזק והמקרב ביותר בין האדם לה' יתברך.
שנזכה בעז"ה להקריב במקומות הראויים ומהם להתקרב למקומות הראויים
שבת שלום,